לאבא שלי היה חוק, לפני שבחרנו לעזוב פעילות או חוג שהשתתפנו בהם היינו צריכים ללכת עוד פעם אחת.
מעולם לא דחפו אותנו להישאר במקומות שלא טובים לנו, לא עשו דמוניזציה לאקט העזיבה אבל כן הציבו תנאי, עוד ניסיון אחד לפני שמקבלים החלטה.
הרציונאל של הדרישה הזאת הוא שהחלטות גדולות לא מקבלים מתוך מצוקה. נושמים עמוק, נותנים לעננים להתפזר ומחליטים ממקום יציב שמסוגל להתבונן על הסיטואציה בבהירות.
כך תמיד הלכתי לעוד שיעור בלט אחד, עוד שיעור אורגן, לפעמים בסוף עזבתי ולפעמים לא, אבל עד היום אני יודעת לנשום עמוק, לתת לסערה לחלוף ולקבל החלטה מתוך בהירות ולא מצוקה.
רגע לפני שאנחנו פותחים שנה סגרנו עוד סיבוב בחירות ובפייסבוק שלי הסתובבה לה תחינה בדמות ציטוט של נלסון מנדלה:
May your choices reflect your hopes and not your fears
זה בעצם הבסיס של השיעור שקיבלתי בבית.
זאת בקשה לא פשוטה במדינה משוגעת שמצטיינת בהטמעת פחדים ולכן אני לא יודעת אם הצבעתי באופן שמשקף את התקוות שלי, לא יודעת אם אתם עשיתם זאת, אבל אני יודעת שיש הרבה בחירות משמעותיות בחיים שלנו וששווה לשאול את עצמנו מה משקפות ההחלטות שלנו לעיתים יותר קרובות.
האם אנחנו נשארים במקום עבודה כי אנחנו רואים בו עתיד או כי אנחנו מפחדים ממה שמחכה (או לא מחכה ) לנו בחוץ?
האם אנחנו עוזבים מקום עבודה כי מיצינו את הלמידה וההתפתחות שלנו שם או כי אנחנו מפחדים להתמודד עם האתגרים שהוא מציב לנו?
האם אנחנו בוחרים נתיב קריירה לפי מה שמרגש אותנו או מה שנראה לנו "מבוקש"?
האם אנחנו פונים למשרות שאנחנו מאמינים שנוכל לבצע בצורה מדהימה או רק לכאלה שאנחנו מאמינים שיקבלו אותנו אליהם?
פחדים מנהלים אנשים, חברות ומדינות. הפחד מכשלון, הפחד מטעות, הפחד מ"מה יחשבו עלינו" הם חזקים מאוד ובכנות? הם גם מבוססים, יכול להיות שניכשל, שנטעה, שיחשבו שאנחנו לא טובים מספיק, שיתאכזבו מאיתנו או יצחקו עלינו, יכול להיות.
אבל...
בטוח שאם נקבל החלטות מתוך פחדים וסערות הן לא ישקפו את התקוות או החלומות שלנו ולא יובילו אותנו למקומות אליהם אנחנו באמת רוצים להגיע.
החגים הם הזדמנות מעולה לקחת רגע של מחשבה, אז תשאלו את עצמכם - ההחלטות שלכם משקפות את הפחדים שלכם או התקוות שלכם?
וקחו טיפ מאבא שלי, תנסו, רק עוד פעם אחת ודי.
