מסלול חייו של ארגון על פי פרופסור יצחק אדיג'ס
מסלול החיים של הארגון
התיאוריה של אדיג'ס מתארת את מחזור חייו של ארגון, מלידה ועד המוות. הוא מתאר את שלבי ההתפתחות הארגוניים תוך קבלת השראה מעולם החיים. התיאוריה של אדיג'ס גורסת כי מסלול החיים האגוני עובר את אותם תהליכים וכי גם עבור ארגונים הסוף הטבעי והידוע מראש הוא המוות.
[תרשים: מחזור החיים של הארגון על פי אדיג'ס (אדיג'ס, 1991, ע' 206)]
השלב הראשון בחיי הארגון הוא שלב החיזור: בשלב זה יש רעיון, העשייה מלאת התרגשות ותשוקה, התקופה הזאת מוגדרת כתקופת חיזור. המייסדים מאוהבים ברעיון החדש, כל מי שנכנס לארגון נסחף בתשוקה והעשייה מלאה בלקיחת סיכונים והתנסות, שכן הארגון עדיין אינו רווחי.
השלב השני הוא שלב הינקות: בשלב הזה צריך לעבוד - המיקוד פה הוא בעשייה מעל לכל. צריך להשיג כסף כדי להתקדם, לוקחים סיכונים כי אין ברירה וממוקדים בהשגת תוצאות.
השלב השלישי הוא שלב הזינוק: השלב הזה מתאפיין בעלייה חדה ברווחי החברה, במכירות וצמיחה משמעותית. פה הרעיון מתחיל לתממש ולהפוך למציאות. הארגון כבר מתחיל להיות עסק ממשי שפועל אך עדיין לא ממוקד. יש נטייה לירות לכל הכיוונים והתחושה היא שהכל חשוב, הכל דחוף והכל בחשיבות עליונה.
השלב הרביעי הוא שלב ההתבגרות: ממש כמו בגיל ההתבגרות האנושי, זהו השלב בו הארגון מתחיל להפוך ליישות עצמאית שמייצרת הפרדה מהמייסדים. הוא מגלה את הזהות האישית שלו והקיום הנפרד שלו. שלב זה מורכב עבור המייסדים - הוא דורש שחרור, האצלת סמכויות ולעיתים אפילו שינוי במנהיגות. זאת תקופה שמאופיינת בסכסוכים וחוסר יציבות.
השלב החמישי הוא שלב הארגון במיטבו: זה האידיאל והמצב האופטימאלי בו יש איזון בין יצירתיות וחדשנות לבין התבססות והתבגרות. הארגון עדיין גמיש ודינאמי אבל גם בעל שליטה עצמית ושיטות עבודה יעילות. זהו השלב ממנו מתחילים לרדת.
השלב השישי הוא שלב הארגון הרגוע, הידוע גם כשלב הדמדומים: בשלב הזה יש רגיעה, תחושה שהעניינים בשליטה והעבודה "דופקת". זה שלב מתעתע שכן הוא לרוב מסמן את תחילת השקיעה אבל עדיין מרגיש כמו הארגון במיטבו. בשלב זה כמות הרעיונות יצירתיים והנכונות להסתכן יורדות משמעותית. יש יותר רצון להסתמך על הקיים ופחות התרגשות מהתנסויות חדשות. השלב הזה לרוב גורם לנוחות למסך על הסיכונים הקיימים בחוץ והארגון פחות מודע למה שמתרחש מסביבו.
השלב השביעי הוא שלב האריסטוקרטיה: מתגבשת קבוצה וותיקה ששואפת לשמר את מעמדה, להמעיט בשינויים ולהימנע מעימותים. לא לוקחים סיכונים, מתמקדים בטווח הקצר ושוקעים לבינוניות תחת הרצון לשמר את המצב הקיים.
השלב השמיני הוא שלב הבירוקרטיה: זהו שלב שבו הארגון ממש קרוב למותו. הוא חי על כספים קיימים או סבסוד חיצוני. היזמים כבר נעלמו מהחברה והיא הופכת לחברה בירוקרטית שדואגת למנהלנים שבה ולא ללקוחות. היא זקוקה לעזרה חיצונית ואינה מגייסת משאבים. יש ארגון וסדר אבל תפקוד ברמה נמוכה, בלי גמישות, חדשנות או לקחית סיכונים.
השלב התשיעי והסופי הוא שלב המוות: מות המחויבות הארגונית, מותם של הרעיונות והחדשנות, מותם של ההכנסות השוטפות והלקוחות ולמעשה אבדן הקיום הארגוני.
על פי אדיג'ס, זהו הנתיב הטבעי שילך בו ארגון שלא יפעל על מנת לא להגיע לשם. בשביל להימנע מהמוות הארגון צריך לייצר זינוק מחודש בשלב האופטימאלי או בשלב הארגון במיטבו. ארגון שיצליח לייצר תנופה מחודשת, התרגשות מחודשת, יכולת לקיחת סיכונים, כניסה לשווקים חדשים, מוצרים חדשים ועובדים מלאי תשוקה ורצון לעשייה, יצליח להימנע מהשקיעה. התהליך שארגונים מצליחים עוברים הוא למעשה כזה בו בכל פעם, רגע לפני שמתחילים להרגיש נוח מדי, מייצרים את הזינוק הבא ומחדירים לחברה את האנרגיה, הגמישות והנועזות ההכרחיות לקיום שלה.
להמשך קריאה- על סגנונות ניהול עפ"י אדיג'ס- לחצו כאן.
