את התואר השני שלי עשיתי בייעוץ ארגוני. לקחתי ממנו לא מעט תובנות אישיות, כלים מקצועיים, חברים טובים מאוד וגם פייבוריט אחד - פרופסור יצחק אדיג'ס.
פרופסור אדיג'ס, למי שטרם זכה להכיר, הוא מומחה עולמי לניהול והתנהגות ארגונית. הוא מייעץ ברחבי העולם לגופי ענק ותרומתו האדירה לעולם הארגונים מגיעה בדמות תיאוריה שקרויה על שמו. התיאוריה משמשת אותי רבות בעבודה שלי ולמרות שהעולם השתנה מאוד מאז שאדיג'ס הציג אותה, היא נותרה מדויקת ומלאת תובנות. היא כל כך מעניינת שאני עושה בה שימוש בהתפתחות האישית שלי.
הקצב המהיר של העולם היום הוא נושא שאנחנו דנים בו לא מעט. הוא עולה בכנסים, בבלוגים ובפודקאסטים. השיח על הצורך שלנו להתפתח ולהיות דינאמיים הוא חזק, וכל מי שחי את עולם הסטאטרפים מרגיש את זה כבר ממש היום. אז איך אפשר לעשות שימוש בתיאוריה של אדיג'ס עבור עצמנו?
התיאוריה מתארת את מסלול חייו של הארגון בהקבלה למסלול החיים הקיים בטבע - נולדים, צומחים, מזדקנים ומתים. בכל אחד משלבי מחזור החיים, יכול הארגון, בדומה לגופים חיים, לסיים את דרכו, להיקלע לקשיים ולמות (לקריאה מעמיקה ומקיפה יותר על התיאוריה - לחצו כאן). בואו נדבר קצת על מסלול החיים של חברה לפי אדיגס ונקביל אותו למסלול החיים המקצועי שלנו.
אדיג'ס מתייחס ל-9 שלבים: שלב הינקות, שלב הזינוק, שלב ההתבגרות, הארגון במיטבו, הארגון הרגוע, אריסטוקרטיה, בירוקרטיה מוקדמת, שלטון הבירוקרטיה ומוות. לדבריו, ארגונים נמצאים במסלול טבעי שסופו מוות. הם מתחילים בהתלהבות ותשוקה רבה, בחדשנות ויצירתיות, ממשיכים לביסוס משאבים וצמיחה מאסיבית, לאט לאט לומדים להתנהל ומגיעים לנקודה מיטבית שמאזנת בין היכולת לעבוד נכון, יעיל ומסודר ובין שמירה על חדשנות ועשייה. משם מתחילים לצלול לנוחות, לשלב אותו מגדיר אדיג'ס כ"בירוקרטיה", בו הדגש הוא שמירה על הקיים, הימנעות משינויים ועימותים, וסטגנציה עד למוות הידוע מראש. ארגונים שרוצים להינצל מהמוות הצפוי צריכים להחזיר את עצמם לשלב הזינוק לפני כניסתה של הבירוקרטיה. התיאוריה הזאת הייתה נכונה בעבר והיום היא חזקה מאי פעם. ארגונים מקימים סטרטאפים בתוך הארגון במטרה לייצר בדיוק את האפקט עליו מדבר אדיג'ס. קצב הגדילה מהיר יותר ואף אחד לא מעז לקפוא על השמרים.
כל השיח הזה היה לא רלוונטי עבורנו כעובדים בעבר. מטרתנו הייתה להתקדם אט אט במדרגות המיועדות עד לשיא האישי הפוטנציאלי בו (בשאיפה) נישאר עד הפרישה, אך הציפיות שהעולם מציב בפנינו היום הן כאלה שאומרות – צמיחה או מוות, הבחירה היא שלך.
בשנתיים האחרונות מצאתי את עצמי בשיחות עם אנשים ששהו "יותר מדי זמן" בתפקיד או בחברה - 8,10,12 שנים, וכשרצו לצאת בחזרה לעולם גילו שהם פשוט לא רלוונטיים יותר ואף אחד לא מחכה להם - מתכנתים שממוקצעים בשפות שאף אחד לא כותב בהם יותר, מנהלי שיווק שלא מכירים את עולם הדיגיטל, מנהלות משאבי אנוש שלא עובדות עם לינקדין ועוד. הרכבת נסעה והם פספסו את הצפירה ועכשיו יש שתי אופציות: לרוץ בכל הכוח ובכל דרך יצירתית אפשרית במטרה לתפוס את הרכבת בתחנה הבאה, או להישאר ברציף.
המסע שלנו בחברה הוא כפי שאדיג'ס מתאר. ינקות - כניסה לתפקיד, למידה ראשונית של השפה הארגונית והדרישות; זינוק - צבירת הצלחות, בניית השם בחברה והתחלה של ביסוס מעמד; מצב אופטימלי - עדיין לומדים ומלאי התרגשות ומוטיבציה אבל כבר לא צריכים להוכיח את עצמנו בכל רגע; רגיעה - מקום בו אנחנו כבר מבוססים, יודעים את התורה, בעלי מעמד בחברה ולא נדרשים לעמוד במבחנים שיוכיחו את היכולות שלנו. מהמקום הזה אנחנו יכולים לבחור להישאר באזור הנוחות, שיוביל אותנו ככל הנראה לשקיעה, או להבין שזה הזמן לייצר זינוק מחודש. לא חייבים להתפטר או להתקדם לתפקיד הבא, אלא חייבים למצוא דרך ללמוד משהו חדש, לאתגר את עצמנו בצורה חדשה, לוודא שאנחנו מנצלים את הסביבה בה אנחנו נמצאים לצמיחה. כדי לעשות את זה, אנחנו צריכים לדעת לאן נרצה להמשיך מכאן ולשאול את עצמנו מה אנחנו צריכים ללמוד או לעשות כדי להגיע לשם.
המסע הזה מתחיל בראש ובראשונה בהצבת מטרות, כאלו שמאפשרות לנו להבין מה אנחנו שואפים להוציא מכל סיטואציה ואיך ניתן לוודא שאנחנו בונים את עצמנו ליעד הבא. כל סיטואציה שאנחנו נמצאים בה מכילה הרבה יותר אפשרויות מאלו שאנחנו כבר עושים בהם שימוש. כשפוקחים את העיניים מגלים הזדמנויות מעניינות גם במקומות שכבר מרגישים ממוצים.
קחו רגע, תחשבו מה הצעד הבא מבחינתכם, מה יעזור לכם להגיע אליו ואיך תוכלו להשיג אותו. תהיו אקטיביים, תישארו רלוונטיים ואל תפספסו את הרכבות שדוהרות מסביבכם.
**רוצים לגלות איזה טיפוס אתם לפי התיאוריה של אדיג'ס ומה כדאי לעשות עם זה? כנסו לכתבה השנייה בסדרה- כאן
留言