יש זיכרונות עם ריח, כאלה שמחוברים לתחושה פיזית. למכתבים יש כוח כזה, עד היום כשאני רואה מכתב עם בול וכתובת שכתובה בכתב יד יש בי התרגשות קלה וסקרנות. מודה שהשנים לא עשו טוב לזיכרון הספציפי הזה, כי בימינו מכתבים מהסוג הזה בדרך כלל מגיעים מעורכי דין או רואי חשבון; אבל החיים הבוגרים עוד לא השכיחו ממני את הקסם של לקבל מכתב מחברה שעברה לשליחות לחו"ל, מכתב שההורים החביאו מבעוד מועד לפני שנסעו לכמה ימים, גלויה שהגיע ממקום קסום ורחוק, הלב שלי ממש דופק כשאני חושבת עליהם.
יש הרבה קסם בפשטות של פעם, בה היינו פאסיביים בהרבה מאוד נקודות בחיים שלנו. לא יכולנו להתקשר אלא היינו צריכים לחכות לחברים שיתייצבו בנקודת המפגש, לא יכולנו לסמס אלא היינו צריכים לשלוח מכתב עם בול ולקוות שיגיע ליעד. כיף לפעמים לעשות פעולה פשוטה ולחכות לקסם שיגיע אחרי, לשלוח את לחמנו על פני המים. היום הכל וכולם נמצאים בהישג יד. אנחנו לא צריכים לחכות לתשובות, אנחנו דורשים אותם באלף ואחד צינורות דיגיטאליים. תוצר הלוואי של המציאות הזאת הוא שהפאסיביים שבינינו נותרים מאחור. מי שמחכה שישובו אליו מגלה מהר מאוד שעקפו אותו בסיבוב אלפי אנשים שעשו מאמץ נוסף. מי שחושבת שדלת שנסגרת פותחת אחרת תגלה שאולי עדיף קודם לנסות להיכנס מהחלון. המציאות המודרנית מאפשרת לנו לקחת אחריות על החיים שלנו ולהשיג באופן אקטיבי את מה שאנחנו רוצים.
האמת שהיא לא מאפשרת את זה, היא דורשת את זה.
אני באופן אישי מאנשי השלח לחמך והרבה שנים האמנתי שהקידום לא שווה אם לא הציעו לי אותו, שהמחווה לא מרגשת אם הייתי צריכה לבקש אותה ושאם לא התקבלתי כנראה שזה לא המקום עבורי. אני מודה שלא השתחררתי מהמקומות האלה לגמרי, אבל כמי שחיה את עולם הארגונים כבר לא מעט שנים התמונה הולכת ונהיית לי ברורה. מי שדורש הזדמנויות מקבל אותן, מי שמתעקש שיראו אותו לא נעלם בהמון ומי שיודע מה הוא שווה בסוף מוכיח לכולם שהם טעו בענק.
אתם מבינים, יש לנו שני נתיבים מקבילים בראש - האחד זקוק לחיזוקים חיצוניים ומאבד בטחון כשהוא לא מקבל אותם, והשני כועס ונעלב שפספסו אותו ולא ראו את כל מה שיש לו להציע. מה שאנחנו שוכחים הוא שהצד השני פגש אותנו רק לרגע! אולי הוא קרא קורות חיים, אולי ראיין במשך שעה, אולי הוא ראה אותנו בתפקיד שלא מנצל את היכולות שלנו בצורה מיטבית או בתקופה קצת פחות חזקה. אף אחד בעולם לא יכול לראות אותנו כמכלול חוץ מאתנו והתפקיד שלנו הוא להכיר את עצמנו כל כך טוב שאף אחד לא יוכל לערער אותנו.
הרבה אומץ נדרש כדי לדפוק על דלתות, לדרוש הזדמנות שנייה או להציע את עצמנו לתפקיד חדש. הפחד הכי גדול שלנו הוא שנדרוש משהו ואז נפשל ואם נצלול קצת יותר לעומק - הפחד האמתי שלנו הוא לגלות שאנחנו לא כל כך מדהימים כמו שאנחנו רוצים לחשוב. לכן הרבה יותר קל לנו לשלוח קורות חיים מבלי לעשות פולואפ ופשוט להאמין שכשזה יהיה זה, לא נתפספס. יותר קל לנו לקחת קידום שמציעים לנו כי הצד השני נושא באחריות ואמר שהוא מאמין שנצליח. יותר קל לנו להתבאס בשקט על ראיון שלא זרם כמו שרצינו כי הפחד מלקבל הזדמנות שנייה ועדיין לא לעבור הוא משתק.
מי שלא מנסה לא נכשל, מי שלא שם את עצמו בקדמת הבמה לעולם לא יאלץ להתמודד עם שריקות בוז. אז נותר לנו לבחור, מי יחליט, הפחד או השאיפות - האם נלחם לעלות לפסגה או שרק נתאמץ לא להתדרדר לתהום?
הדבר שבונה את האמון שלנו בעצמנו יותר מהכל הוא התנסות. ההצלחות מזכירות לנו שאנחנו יכולים והכישלונות מלמדים אותנו שאנחנו חזקים מכפי שאנחנו חושבים. אחרי שנופלים כמה פעמים אנחנו כבר יודעים שנצליח לקום ואחרי שכובשים כמה פסגות כבר זוכרים שההתמדה מנצחת.
ב1 לספטמבר הבן שלי התחיל גן עירייה, האימא הלביאה שבי רוצה לגונן עליו מהקושי, מלהגיע למקום חדש עם פרצופים זרים, מלהתמודד עם מסגרת פחות מכילה ורכה. ואז אני נזכרת שהסיבה שאני מסוגלת להתמודד עם שינויים היא כי צלחתי אותם ואני יודעת שהוא יעבור את זה ויצא חזק משנכנס.תזכירו לאימא הלביאה הפנימית שבכם שהדרך היחידה להתחזק היא להתמודד והדרך היחידה להצליח היא לנסות. תלחמו על הדברים שאתם רוצים, תדרשו את מה שמגיע לכם, תנסו דברים שאתם לא יודעים לעשות. יום אחד תסתכלו לאחור וכל יראה כמו משחק ילדים.
כמה טיפים פרקטיים:
1. שלחתם קורות חיים ולא קיבלתם תשובה? תנסו שוב, תחפשו את המגייסים בלינקדאין, תעבירו דרך חברים משותפים, תעזרו בחברת השמה. אלפי קורות חיים שוכבים בתיבה בה לעולם לא יגיעו אליהם ואתם בהחלט יכולים לדאוג שלפחות יסתכלו עליהם.
2. יצאתם מראיון בתחושה שפישלתם וקיבלתם תשובה שלילית? פנו למגייס/ת, שתפו בתחושה שלכם, תגידו מה לא עבד ובקשו הזדמנות נוספת. היו לי מועמדים שעשו זאת והיום עובדים בתפקיד שממנו נדחו.
3. תבקשו את הקידום, תלחמו עליו, תגדירו מה אתם רוצים. לא יתנו לכם? לא קרה כלום, תבקשו שוב בהזדמנות נוספת. תדאגו להשאיר אתכם בראש של המנהל/ת שלכם ולוודא שהם זוכרים מה השאיפות שלכם.
4. חולמים על משהו שמרגיש קצת מופרך? תתחילו בקטן, תעשו ניסוי, תטבלו את הרגל במים, תעשו צעד אחד לכיוון. הצעדים הקטנים האלה יותר משמעותיים משנראה לכם.
איבדנו את הקסם שבגלויה שמגיעה מרחוק ובשקט שבעולם הישן, אבל זכינו בתמורה באינספור דרכים להשיג את מה שאנחנו רוצים ובהרבה יותר שליטה על החיים שלנו. אל תוותרו עליה.