2020 הסתיימה ואפשר להכריז על ה-טרנד של הקורונה - רכישה אובססיבית של צמחי בית. מדובר ככל הנראה בתוצר של השעות הארוכות בבית והצורך להיאחז במשהו משמח שנותן לנו תחושת שליטה. גם אני נפלתי וכיום מעטרות לי את המדפים מספר רכישות חדשות. ביניהן נמצאת הקלתיאה, למי שלא נמנה על חובבי הז'אנר - מדובר בצמח יפייפה בצורה יוצאת דופן ומפונק בהתאמה. מה לא נכתב עליה בקבוצות השונות - להיפרד ממנה עוד לפני שרכשת, כלום לא טוב לה, כפוית טובה, מתאבדת סדרתית. תבינו, מדובר בצמח עם דרישות מאוד גבוהות - היא אוהבת לחות ולא מתאים לה שהאדמה מתייבשת, מים מהברז גורמים לה להיפרד מהעולם אז היא זקוקה למים מזוקקים או לכל הפחות מים מורתחים שהתקררו. צריך להשפריץ עליה מים ברמה יומית ועדיף לקנות לה מחולל לחות כלשהו. בקיצור, פרינססה.
אבל הטבע הוא לא מילניאל משועמם שרץ להרתיח מים פעם ביומיים עבור התחביב החדש שלו. הטבע עובד ללא מאמץ, בסינרגיה, הדברים קורים מעצמם בהרמוניה. אז איך הקלתיאה שורדת בטבע? פשוט מאוד, היא צמח טרופי. כלומר, היא חיה באזור עם לחות גבוהה, עם משקעים רבים ומידת האור המדויקת עבורה. צמחים פשוט לא גדלים בטבע במקומות שלא מספקים להם את מה שהם צריכים.
אבל מה אכפת לכם מהקלתיאה שלי? האם הפכתי להיות בלוגרית לייף סטייל? בהחלט לא. זאת הסיבה שאני מספרת לכם את זה:
גם אנחנו קלתאות לפעמים, נאבקים לצמוח, נובלים אחרי שלא קיבלנו את מה שאנחנו צריכים או נדרשים לעבוד שעות נוספות כדי לתחזק את עצמנו. גם לנו יש אי שם סביבה מדויקת עבורנו, שמזינה אותנו בצורה הרבה יותר טבעית, בה אנחנו פורחים בקלות. הקיום האנושי מורכב מזה של הצמחים, אבל יש בינינו גם קווי דמיון. כן, אנחנו בהחלט עוברים תקופות מורכבות יותר, נדרשים לצלוח אתגרים ולצאת מאזור הנוחות שלנו. אבל, אנחנו לא אמורים להיות במקום שלא מספק את הצרכים שלנו, או שדורש מהסביבה שלנו עבודה סיזיפית לשם כך. לפעמים, זה פשוט לא המקום הנכון. גם מקומות העבודה הנוצצים ביותר, אלה שנלחמנו להגיע אליהם, לא תמיד מהווים כר פורה לצמיחה שלנו. לפעמים עם כל הרצון הטוב, משהו פשוט לא עובד. קשה יש רק בלחם וגם אותו אוכלים, כך מפמפמים לנו מילדות, אבל לא אמור להיות קשה כל הזמן. האמת היא, שלא אמור להיות לנו קשה רוב הזמן. אם במשך תקופה אתם מרגישים שאתם לא מצליחים לפרוח בקלות, שלהשיג את מה שאתם צריכים זאת משימה מורכבת שמתישה אתכם ואת הסביבה. אולי, כמו הקלתיאה, אתם בכלל לא מפונקים, אלא פשוט מסיפור אחר.
צריך להפריד בין פינוק לצרכים, בין חוסר התמודדות עם אתגרים להבנה שאנחנו פשוט לא במקום הנכון. כשקשה לאורך זמן שווה לשאול - האם הסביבה בה אני עובד מספקת לי את הצרכים באופן יחסית טבעי? האם הדינמיקה הארגונית מאפשרת לי לפרוח? האם התפקיד נותן לי את האנרגיה שאני זקוקה לה, את מידת האור הנכונה לי? ואם לא, האם מדובר בכאבי גדילה או שהגיע הזמן לחפש מקום אחר, נכון יותר?
החיים לא נועדנו להיות מאבק מתמשך, מבטיחה בלי היסוס שלכל אחד ואחת מכם יש מקום בו הלחות מדויקת, השמש נעימה והצמיחה קלה וטבעית.
יאללה, הלכתי להרתיח מים.