אושר הוא היעד, עבור מרבית האנשים שאיפת העל, המדד האולטימטיבי שאנחנו מציבים לבחינת ההחלטות והפעולות שלנו. אנחנו רוצים להיות מאושרים, רוצים שהילדים שלנו יהיו מאושרים, רוצים שהעובדים שלנו יהיו מאושרים. אושר הוא אכן פסגה, נקודה מאוד נעימה להיות בה, כזו שהיינו רוצים להישאר בה תמיד. אבל אושר הוא רגש, ולא מצב צבירה. רגשות מטבעם הם פלואידים, באים והולכים, מושפעים מאינסוף נקודות בזמן. כשאנחנו בונים את מערך הציפיות שלנו מהעולם חשוב שנייצר קשת רחבה יותר של שאיפות, מגוון של נקודות ציון שמסמלות הצלחה ויכולת לראות את הערך בתקופות שהן הכל חוץ ממאושרות. לדעת שיצאנו מתקופה קשה חזקים יותר. לגלות שצמחנו והתפתחנו. להבין מה לא נכון לנו. לדייק את ההבנה של מה כן. להיות בתקופה שמספקת לנו אתגר ועניין. לצאת מאזור הנוחות שלנו. לנוח.
כל אלו חשובים לא פחות מלהיות מאושרים, בעלי ערך עצום ולמעשה מהווים תנאי לאושר. אושר הוא תמיד יחסי, אי אפשר להיות מאושרים מבלי להיות עצובים, לא ניתן להרגיש סיפוק בלי לעבור אתגרים ואי אפשר להיות מלאי אנרגיה בלי לנוח ולאפשר לעצמנו גם לשקוע. אושר, הוא תוצר לוואי של החיים ולא יעד שניתן לרדוף אחריו באופן אבסלוטי. חשוב שנתאם ציפיות מול עצמנו, נבין שאושר הוא יעד מדהים אבל לא היחיד ושאם נישא עינינו רק אליו, נפספס את כל התחנות המופלאות שבדרך. בתקופה הזאת שיש בה הרבה מהכל, לחיי קידוש כל קשת הרגשות.