ביום חמישי הלכתי לעשות לק ג'ל.
אני לא חושבת שהייתי מאמינה שאי פעם אפתח ככה פוסט בבלוג, אבל הנה אנחנו.
אני עושה את זה לעיתים נדירות, כי אני מתקשה להתמודד עם הזמן שמתבזבז לי בזמן שמורחים לי לק. זה מחרפן אותי ואני תמיד מעדיפה לעשות דברים אחרים. הפעם הלכתי וחשוב מכך - התמסרתי. התמסרתי לזמן שעבר, לבחירה של הצבע, לקרמים, לריחות ולריק במוח. לא ניסיתי לנצל את הזמן בכלל, לא חשבתי על רעיונות לעסק או על הטו דו ליסט שלי, לא על אחר הצהריים עם הבן שלי או על הדברים שאני צריכה להספיק בשישי בבוקר. המוח שלי התרוקן וזה היה נעים.
בדרך חזרה הביתה שמעתי שירים ברדיו ואז קרה משהו שלא קרה לי מזמן - התחילו לקפוץ לי רעיונות ושרשראות בלתי נגמרות של אסוציאציות. רעיונות לבלוג, לסדנא חדשה, למוצר נוסף לפיתוח מול לקוח. כמות כל כך גדולה של רעיונות חדשים ובלתי נגמרים מילאה לי את הראש עד שהתחלתי להקליט לעצמי הודעות קוליות כדי לזכור הכל.
הפרץ הזה הגיע אחרי כמה שבועות של שממה, של ניסיון להיאבק בחוסר מוטיבציה וחוסר מעוף. מה לא עשיתי - הלכתי למוזיאונים, חיפשתי מקומות בעיר שמעוררים בי השראה, הלכתי עם מחברת לים, ראיתי סרטים ושמעתי פודקאסטים מעניינים, הכל כדי להניע בחזרה את הגלגלים. מסתבר, שבסה"כ הייתי צריכה לעשות לק ג'ל, כמה פשוט.
הסיבה שהאקט הזה היה כל כך משמעותי היא פשוטה, ולא, היא לא האדים של האציטון. הסיבה היא שנתתי למוח מנוחה אמיתית ושקט. אפילו כשלקחתי יום חופש לטייל בתל אביב המשכתי לדחוף אותו ולצפות ממנו להוציא משהו, לשחרר קצת השראה. בפועל כל מה שהוא היה צריך זה ריסטארט.
כמו שמחלקות ה- IT המתוחכמות בעולם יודעות - לפעמים פשוט צריך לנתק ולהחזיר לחשמל.
אנחנו נקרא אלף בלוגים על פתרון בעיות לפני שנכבה את המחשב ונלך לאלף סדנאות כתיבה לפני שפשוט ניתן למוח לנוח, כמה אנחנו גרועים בזה.
מקורות השראה זה דבר נהדר, לדחוף את עצמנו זה חשוב, אבל לשחרר זאת כבר אומנות.
זה נכון כשאנחנו צריכים פרץ של יצירה אבל למעשה גם בכל דבר אחר. כשהסבלנות לילדים נגמרת לפעמים ניתוק אמיתי ונטול רגשות אשמה של כמה שעות מטעינה מצברים לחודש; כשהעבודה שוחקת לפעמים כמה ימים בצפון, בלי מיילים ו-וואטסאפים מחזירים לנו את החדווה לעשייה ולמשרד. לכל אחת מאיתנו יש רגעים של שפל ועייפות, זה בלתי נמנע, אבל בתוך המרוץ שאנחנו נמצאים בו חשוב נורא שנדע לתת לעצמנו מנוחה נטולת ציפיות.
לק ג'ל, כך מסתבר, זאת כל התורה.
Comentários