2020 מתקרבת לסיומה ונראה לי שאפשר לסכם שהיא טלטלה את עולמנו, היא שחטה פרות קדושות והפכה את כל מה שחשבנו על הראש.
אחד התחומים המרכזיים שזכו לסטירה מצלצלת הוא עולם העבודה והקריירה. חברות שחשבו שהן על גג העולם גילו בן רגע שאפשר לשמוט להן את הקרקע מתחת לרגליים. חברות שלא האמינו בעבודה מהבית מצאו את עצמן מוותרות על המשרדים לחלוטין.
זאת הזדמנות, לזהות שאנחנו לא תמיד צודקים, לא תמיד יודעים מה הולך לעבוד וששווה לנו להיפתח לרעיונות חדשים.
בואו נבחן כמה מודלים מעניינים של עבודה הנהוגים היום ברחבי העולם, כאלה שעוד לא הפכו למיינסטרים, מי יודע, אולי אחד מהם מדויק בדיוק לארגון שלנו:
1. משרה שיתופית - מודל מעניין בו שני אנשים חולקים משרה אחת, הם יושבים תחת אותו תקן, אותו טייטל ועם אותן משימות. יש כמה דרכים להנהיג את השיטה - לעבוד במקביל באותם ימים ושעות (מתאים כשחלוקת המשימות ברורה וניתנת לחלוקה נוחה ל-2), לפצל את היום לשתי משמרות או לחלק את השבוע לשניים. בשונה ממשרה חלקית, מדובר במשרה מלאה והציפיות הן שמחזיקי התקן יעמדו בדרישות המשרה ביחד.
יתרונות הפורמט: מאפשר גמישות משמעותית, כל אחד או אחת ממחזיקי המשרה זוכה לחיים נוחים יותר, לזמן עם הילדים, זמן לתחביבים או לעשייה נוספת. ניתן להחזיק במשרה בכירה בפורמט הזה, כך שניתן להנות מההטבות מבלי לוותר על האתגר והפיתוח בקריירה. המודל משווה את הקרקע עבור אנשים עם צרכים שונים אשר מונעים מהם להתקדם בקריירה: הורים שצריכים להיות עם ילדיהם, אנשים בעלי בעיות רפואיות או מגבלות פיזיות/נפשיות שלא מאפשרות לעבוד משרה מלאה. אנשים עם נסיבות חיים מורכבות כמו צורך לטפל בהורה/בן זוג חולה.
חסרונות: העובדים בפורמט הזה ירוויחו פחות, גם כי מדובר בחצי משרה וגם כי השכר במשרה כזאת מעט נמוך יותר לכל אחד כדי לאזן את עלויות המעביד. עלויות המעביד גבוהות יותר שכן השכר אמנם מתחלק אבל ההפרשות הן פרסונליות. מורכבות ניהולית, בלי ספק מדובר במודל קשה לניהול המחייב חשיבה יצירתית ותיאום ציפיות מדוקדק. מורכבות גיוסית - במידה ואחד האנשים עוזב את התפקיד האם נדרשים למצוא אדם אחד שמוכן לפורמט?
2. שבוע עבודה של 4 ימים - המודל הזה כבר מזמן לא חדשני או פורץ דרך ויחד עם זאת עדיין לא נפוץ. בפורמט ההעסקה הזה הארגון כולו עובד 4 ימים בלבד. לא מעט חברות כבר הטמיעו את הפורמט בהצלחה.
יתרונות המודל: מאפשר לעובדים לנוח ולצבור כוחות, ובתמורה מחזיר אותם עם אנרגיות מחודשות ומוטיבציה מוגברת. מקל על מי שרוצה להתפתח במקביל בתחומים נוספים, לבלות יותר זמן עם הילדים או לחיות חיים מאוזנים יותר. מעודד יעילות - דוחף לעבודה מדויקת, אפקטיבית ונכונה אשר נדרשת בשביל לעמוד במשימות באותן משימות בזמן קצר. חוסך עלויות לארגון שלא צריך להפעיל את המשרדים 5 ימים בשבוע.
חסרונות: דורש משמעת עצמית גבוהה ויכולת ניהול זמן מצוינת. עלול להוביל לתחושת לחץ ועומס מוגברת בימי העבודה. קל מאוד לשבירה - כמה מאיתנו עובדים לילות וסופי שבוע להספיק את מה שמצופה מאיתנו? מאוד בקלות ניתן לחזור לעבוד ביום הנוסף בצורה א - פורמלית. קשה לחזור אחורה, במידה והמהלך נכשל יש קושי רעיוני לחזור לשבוע מלא מה שהופך את הניסוי למעט ריסקי.
3. יום עבודה של 6 שעות - בשנת 2015 עיריית גטבורג בשוודיה הכריזה על ניסוי של שנה וחצי במערכת בתי האבות. הניסוי בחן מעבר של צוותי בתי האבות ליום עבודה של שש שעות במקום של שמונה, ללא קיצוץ בשכר. זה לא היה הניסוי הראשון במודל אך בניגוד לקודמיו הצליח לספק נתונים קונקרטיים ומעניינים. לאחר הניסוי מספר חברות הייטק בחנו את המודל והתוצאות שלהן היו מערובות. להלן תוצאות הניסוי בבית האבות:
יתרונות הניסוי: האינטראקציות היומיומיות בין דיירי בית האבות למטפלים השתפרו משמעותית, אורגנו יותר פעילויות לאורחים ולשוהים (עלייה של 60%) וכן חלה ירידה בכמות ימי החופש שנוצלו. הירידה בשעות הובילה לצורך מוגבר בעובדים מה שהוריד את אחוזי האבטלה בעיר והירידה בשחיקה הורידה עומס ממערכת הבריאות.
חסרונות: המודל הוביל לעלייה של 20-30 אחוז בעלויות מעביד. חלק מחברות הייטק הבחינו בעלייה בלחץ בקרב העובדים שניסו להספיק יותר בפחות זמן.
בלי ספק מדובר במודלים יוצאי דופן, עבור מרבית החברות הן לא ישימים, לפחות לא במלואם. מה כן אפשר לקחת מהניסויים האלו?
ראשית את ההבנה ששבוע העבודה שלנו כיום הוא לא אקסיומה, הוא החלטה שהתקבלה בנקודה כלשהי בהיסטוריה ואנחנו יכולים וצריכים לערער על ההתאמה שלה עבורנו. בשנת 1926 הייתה זו חברת פורד האמריקאית שהכירה למדינה את שבוע העבודה של 5 ימים ושינתה מהותית את האופן בו עובדים עד היום. בכל נקודה בזמן יכולה לצוץ חברה שתוביל את השוק לסגנון עבודה חדש שיום אחד יהפוך להיות המובן מאליו.
שנית, יש רעיונות, מודלים ושיטות עבודה מגוונות שם בחוץ, אפשר לבחור לישם אותן באופן חלקי, על מחלקות מסוימות, בתפקידים ספציפיים, אפשר לבחון ולהתנסות וחשוב לחשוב מחוץ לקופסא. ההיתכנות של המודלים השונים תלויה לא מעט בתשתיות שמונחות עבורן- ייעול העבודה, כלי אפקטיביות לעובדים, אוטומציות היכן שניתן. השינוי צריך להיות מחשבתי ולא רק מעשי.
מדינת ישראל מובילה את המערב בשעות העבודה הארוכות ובעומסים שהעובדים בה מחזיקים וזאת לא גאווה גדולה. ההבנה שיש דרכים אחרות לנהל את החיים והארגונים שלנו, שיש הטבות למודלים מסוג אחר ושיש מקום ליצירתיות בתוך המבנה הזה שכולנו הורגלנו אליו, היא חלק בלתי נפרד מעולם העבודה החדש. העובדים שלנו כבר התעוררו, הם בוחנים לעצמם מודלים אחרים ודרכים מגוונות לייצר חיים שפויים, פרודקטיביים ונעימים יותר. אסור לנו להישאר מאחור, יש לנו את היכולת והמחויבות להוביל את השיירה.
אנחנו מתגאים ביכולת שלנו להוביל טכנולוגית ועסקית ואני מאחלת ומייחלת ליום שהובלה ארגונית ואנושית יעוררו אצלנו לא פחות גאווה.